בכל שחרור קטן משהו נשבר, הצוות כבר פחד לגעת בקוד, ובפועל המשתמשים חוו את זה הכי חזק:
כל עמוד נטען לאט, לפעמים עשרות שניות, בשעות עומס הכול פשוט נתקע. מבחינת העסק זה הרגיש כמו מערכת שעומדת במקום.

במקום להיכנס ישר למגה־פרויקט של שכתוב, עשינו משהו אחר: טיפול נקודתי, כירורגי.

מה עשינו?
ירדנו לשורש הבעיה עם מדידות (לא ניחושים): כלל ברזל בעולם התוכנה - 1% מה מהמערכת גורם ל 99% צוואר בקבוק ותקלות. 

• ב־SQL התמקדנו בשאילתות “כבדות” שחזרו בכל עמוד: אינדקסים נכונים, שכתוב שאילתות בעייתיות, הפחתת קריאות חוזרות, ותכנון מחדש של כמה נקודות חנק שיצרו נעילות ועיכובים.
  
  
• שיפר מבנה שרתים ופתרונות DevOps - רוב המערכות שנכתבו לפני שנים לא התבססו על פתרונות תשתית מודרניים שמאפשרים לשפר את המערכת במאות אחוזים בהגדרות שרתים וענן בלבד, בלי לגעת בקוד.
  
  
• בצד ה־.NET שיפרנו תצורה והתנהגות בלי לגעת בלוגיקה העסקית: ניהול חיבורים, קאשינג נקודתי, הורדת עומס מיותר, ושדרוגים קטנים שהפכו את השרת ליציב יותר תחת עומס.

התוצאה?
זמני התגובה התקצרו פי עשרות - בלי שכתוב, בלי “לזרוק את המערכת לפח”, ובלי לסכן את התפקוד השוטף. פשוט סדרה של שיפורים ממוקדים שלא משנים את המוצר, אבל משנים לגמרי את החוויה.

והלקח הכי חשוב:
לא כל מערכת ישנה צריכה להיוולד מחדש. לפעמים היא רק צריכה שמישהו יפתח אותה נכון, ימדוד, ויטפל בכמה נקודות קריטיות.

אם יש לכם מערכת ‎.NET‎ ותיקה שמרגישה “תקועה” - תגידו לנו מה הכי כואב: ביצועים? יציבות? או פחד לגעת בקוד?

‍